פשוט ונעים

יין זול ופשוט שאיכשהו עדיין לא טעמתי, הצטרף בכיף לארוחת ערב מאולתרת שהתבססה על פיצה.

גולן מרלו 2006

צבע אדום מלא ויפה עם וניל ופרי אדום, בפה פירותי, מוצק, טאני מעט, עם סיום יבש, קצת מתובל וארוך למדי. לא יין להתפלסף עליו - יין לשתות ולהנות. 40 שקל - קניה טובה.

ומעניין לעניין באותו עניין - בצהריים שתינו עם מנגל את גולן קברנה 2006 שהיה טוב כמו הבציר הקודם, וגם הוא קניה מומלצת. שני היינות האלה, ביחד עם הזוג המקביל מיקב הרי גליל - הם הקניות האוטומטיות שלי בטווח המחיר - יינות שמתאימים כמעט לכל מצב וקהל.

 

עצמאות באיש הענבים

בחזרה לאיש הענבים, שוב בית פתוח של יום העצמאות. בחזרה לאירוח המצויין בפינה היפה ביפו העתיקה. הפעם אבל, הצפיפות בשילוב המזגן ששבק בקומה העליונה - הפכו את האווירה לקשה יחסית להתרשמות מיינות - וחבל כי היינות היו טובים. במקום להתעצבן פשוט תפסנו שולחן בחוץ, ומידי פעם נכנסו פנימה, מילאנו כוסות ויצאנו לאוויר הצח להנות מהיין בישיבה.

   

בסה”כ היה כיף, ולסיום רשמים מיינות בודדים:

ממרגלית האנגימה 2006 רק נתן רמז למה שהוא יודע לעשות. אני לא חושב שזה קשור לתנאים של הטעימה כמו לזה שהוא עדיין סגור. בכל מקרה בציר 2004 מראה טוב לאן הוא יכול להגיע. אם ב-2004 עסקינן, הקברנה פרנק של היקב הפתיע אותי לטובה: טעמתי עיוור ולא מצאתי משהו שהזכיר לי את הזן, אבל היין היה פירותי, עשיר ועסיסי - עשוי מצויין.

יין שלא הכרתי מיקב שלא הכרתי - כהנוב מרלו 2004 - פירותי, מרוכז, טאנין במידה, פירות יער במרכז, תבלין עדין, מאוזן וטעים. לא יודע כמה הוא עולה, אבל אם הוא בסדר הגודל של מחירי ירדן - שווה בדיקה. אתר היקב.

עוד יקב שאני טועם לראשונה - רמות נפתלי. ה- Duet, מבציר 2006, בלנד של מרלו וקברנה - פירותי, נחמד וידידותי. לא מורכב או עצמתי, אבל קליל ונעים. הקברנה סוביניון 2004 הוא יין מוצק יותר, בעל גוף ועם יובש טוב.

 אוסף היינות הוותיקים - לא נתקלתי במשהו ששרד את השנים

מזל טוב!

מזל טוב ואהבה ליום הולדתך ה-60

 

שני אדומים לאמצע השבוע

מעשה בשני יינות אדומים ששתיתי בתחילת השבוע - לא יינות לפתוח עם ארוחת גורמה, אבל יינות שכיף לשתות בלי להתפלסף. בגלל שיש הרבה יינות מיובאים לא טובים בטווח המחיר של ארבעים ש”ח - אני חושב ששני היינות האלה מתבלטים לטובה ולשניהם אני קורא קניה טובה.

הצד הנשי - לינדמנס קאוורה מרלו 2006, אוסטרליה

סגלגל, ארומטי מאוד עם פרי בשל ופריחה, חלק מאוד על החיך, נעים וכיפי. כמו בצירים קודמים - אחד האדומים הקלים ביותר לשתיה - מומלץ להביא לחברים שרוצים להכיר להם את עולם היין. 40 ש”ח, לפעמים גם 3 ב-100. יבואן: שקד.

הצד הגברי - קולומביה קרסט, שיראז טו ויינס 2004, וושינגטון ארה”ב

שחור אטום, אדמתי, פרי טוב אבל לא בשל מידי, קליה, מוצק בפה, חמיצות טובה ויובש, תבלין. יין עשוי טוב שגם מבטא אופי שיראזי, לא מה שהייתי מצפה מבקבוק עולם חדש - בלי בשלות יתר או אלכוהול גבוה (13.5%). מומלץ עם המבורגר או סנדוויץ’ רוסטביף. 40-45 ש”ח, יבואן: הכרם.

חג עצמאות שמח!

שני אירועים מומלצים

איש הענבים - בית פתוח יום העצמאות. האירוע של שנה שעברה זכור לי בתור הטעימה עם הבקבוקים האיכותיים ביותר שהייתי בה מאז. מומלץ. שישי הקרוב, 9 במאי 2008. פרטים כולל רשימת היינות המרשימה - בקישור.

פסטיבל הבירה במעברות - 14,15,16 במאי בבית היין בקיבוץ מעברות. המון מבחר, מחירים ידידותיים ואחלה אווירה. פרטים.

תוספת - צ’ופר קטן לקוראים:

מחירי שתיה בדיוטי פרי

מאחר והאתר של הדיוטי פרי לא ממש עודכן בשנים האחרונות, ומאחר ומדיניות המיסים גורמת ללא מעט אנשים להשתמש בו כמקור הבלעדי של קניות אלכוהול ב-150 ש”ח צפונה - שלפתי פנקס ורשמתי כמה מחירים, לשימוש הכללי של הקוראים.
בגלל התנודות במטבע האמריקני המחירים משתנים לעתים קרובות, אבל בכל זאת מדובר על איזשהו בסיס להשוואה. הקישורים מובילים לפוסטים שהויסקי מוזכר בהם. המחירים בדולר ונכונים ל-22 באפריל 2008. הרוב של הבקבוקים זה 1 ליטר.
מאלט ויסקי

ארדבג 10 - 69.9

לאפרויג 10 - 55.9, 2 ב-99 ; לאפרויג 10 חוזק חבית - 69.9, 2 ב-129.9 ; לאפרויג רבע חבית - 65.5

טאליסקר 10 - 62.9

לגאוולין 16 - 104.9, 2 ב- 169.9

גלנמורנג’י 10  - 59.9, 2 ב-99 ; גלנמורנג’י סלר 13 - 60.9 ; גלנמורנג’י פורט/שרי פיניש - 65.5 ; גלנמורנג’י בורגונדי פיניש - 59.9

גלנליווט 12 - 55.9

באלוויני 10 - 53.9, 2 ב-99, באלוויני 12 דאבלווד - 59.9, באלוויני 17 - 139.9, 2 ב-249

גלנפידיך 12 - 46.9, 2 ב-85, גלנפידיך קאורן - 53.9, 2 ב-99, גלנפידיך 15 - 59.9, גלנפידיך 18 - 73.5, 2 ב-129.9, גלנפידיך 30 - 359.9, 2 ב-399.9

גלנקינצ’י 10 - 61.9

מקאלן פיין אוק 10 - 55.9, 2 ב-99

היילנד פארק 12 - 48.9, 2 ב-89 ; היילנד פארק 16 - 65.9 ; היילנד פארק 18 - 99.9, 2 ב-129.9

סקאפה 14 - 69.9, 2 ב-129.9

טורמור 12 - 57.9, 2 ב-99

אברלור 10 - 48.9, 2 ב-89

Glen Dullan 12 שנה - 75.9, 2 ב-129.9

בלנדד ויסקי (ובלנדד מאלט)

בלאק בוש - 35.9, 3 ב-99

בושמילס - 27.9 ; בושמילס מאלט 10 - 46.5, 2 ב-85

ג’יימסון - 26.9 ; ג’יימסון 12 - 47.9 ; ג’יימסון גולד - 70

טולמור דיו - 26.9

גרנט’ס שרי/אייל קאסק - 22.9

ג’וני שחור (1.125 ליטר) - 55.9, 2 ב-99 ; ג’וני בלו - 261.9, 2 ב-499

סתרתיסלה 12 - 52.9, 2 ב-99

שיבאס 12 - 46.9

ג’ק דניאלס (1.75 ליטר) - 55.5

ג’ין

גורדונ’ס - 21.9, 2 ב-39 ; בומביי ספיר - 22.9, 2 ב-39 ; ביפיטר - 19.9, 2 ב-35.9

רום

קפטן מורגן ספייס - 15.9 ; קפטן מורגן בלאק לייבל - 18.9, 2 ב-35.9 ; בקארדי בהיר - 18.9, 2 ב- 35.9 ; זקאפה 23 שנה - 57.9 ; רום Cruzan במבצע 1+1 - 16.9

ליקרים ושונות

דרמבוי (750 מ”ל) - 33 ; בחרובקה - 15 ; בנדיקטן 42.9, 2 ב-79.9

בייליס 32.9 ; דולי’ז - 23.9 ; שרידנ’ס - 31.9

מידורי - 31.9 ; בד אפל - 26.9 ; פיגלינג 19.9, 2 ב- 35.9

גראנד מרינייה אדום - 44.9, קוואנטרו - 31.9, סאות’רן קומפורט - 25.9

ויסקי. קצת ויסקי.

בואו נשתה קצת ויסקי לפני שזה נהיה חמץ, הציע האימייל. אז שתינו. דירת המכנס, שולחן שמרוב בקבוקים כמעט ואין בו מקום לכוסות הטעימה, מסביב אושיות הויסקי של הרשת העברית - Islay האחת והיחידה, גיא, עירא ואורח חדש ומגניב (תגיב לפוסט אם אתה רוצה להזדהות!). ממש עמדתי על כתפי ענקים…

התחלתי עם הקלים, גלן אורד 12 (Glen Ord) - באף בעיקר לימון ומעט תבלינים. גוף מלא וסמיך, הדרים, חריפות קלה, עישון חבית קל-בינוני, סיום ארוך וחמצמץ. נחמד, למעט לגוולין עוד לא טעמתי ויסקי עם כזה גוף מלא. שווה בדיקה.

את הבאלוויני 10 (Balvenie) אני מכיר ולא מאתמול, אבל טעמתי שוב כי אני רוצה לקנות בקבוק. בדיוק כמו שאני אוהב - פשוט יחסית, עם המאלטיות העדינה, הפירותיות שמזכירה לי בעיקר תפוחים, לא עדין בפה כמו גלנפידיך 12 אבל ידידותי למדי. ככה אני אוהב את הספייסייד שלי. מזכיר לי מאוד את הגלנמורנג’י 10.

משם לגלנמורנג’י טרדישינל (Glenmorangie Traditional) - הרבה ים ומליחות, אלכוהולי למדי, משהו קצת מעופש, בפה חד וחריף, מליחות ותבלינים, פיניש ארוך. לא אהבתי.

ביקבוק עצמאי של קליינליש 13 וינטג’ 1992 (Clynelish) - בהיר יחסית בצבע, הדרים, פלפל לבן, אולי ג’ינג’ר, קצת חד ואלכוהולי בפה אבל מעט מים סידרו את העניין, לימוני, מתובל למדי, עישון נדיב מהחבית שהזכיר לי את המפגש עם קליינליש 14. ויסקי נחמד ומעניין.

נשימה ארוכה: פורט שארלוט - או בקיצור PC6. פצצת האלכוהול (61%) בת ה-6 הזו היא פשוט שדה משחת. מעל כל הטעמים והריחות יש אחד סופר-דומיננטי: בשר מעושן. בעיקר הזכיר לי חזה אווז. מתחתיו יש כמות נדיבה של כבול, טונה אלכוהול, וניל. בפה גוף מלא, חריף מאוד, מרוכז, מינרלי, בומבה של עשן, סיום ארוווךךךךך שלא עוזב את הפה. הוספנו כל פעם עוד כמה טיפות מים - וכל פעם קיבלנו ויסקי אחר (שאנשים אפילו לא זיהו בתור PC6), בהמשך הוא חשף גם עשבוניות קלה, אדמתיות שמזכירה לי קצת לגוולין. ערס רועש וחוצפן - ויסקי של חוויה, של למידה ושל התנסות. פחות משהו להנות מהכוס לאורך כל הערב.

לקינוח - ולא סתם אני משתמש במילה הזו - טמנבולין 35 (Tamnavulin). לא כל יום אני שותה ויסקי ממזקקה שבכלל לא שמעתי עליה. לא כל יום אני שותה ויסקי מבוגר בהרבה ממני. אבל רגע - זה בכלל ויסקי? אני חושב שיותר נכון לקרוא לו שרי שהתחפש לויסקי. צבע של שרי, ריח של שרי עם פירות יבשים ופלפל (קינמון או שזה הדמיון שלי?), בפה חריף, פירותי מאוד, קומפוט וברנדי - כל זה לצד יובש מעולה. פיניש ארוך ופירותי עם עוד תבלינים (ציפורן?). באף הזכיר לי מאוד את השרי של סנדמן, אבל בטעם הוא יותר חזק, מתובל ויבש. קינוח מגניב לכמה שעות של תענוג סקוטי. תודה!

רוזה לפתיחת הקיץ

את הרוזה מסדרת אדמה של תבור אני זוכר משנה שעברה בחיוב, ובאותה קטגוריה של הסוביניון בלאן: טוב עד טוב-מאוד, אבל קצת יקר. בקבוק ה-500 מ”ל היפה נפתח מצונן היטב, ובאף הפרי הוסתר ע”י עשבוניות קצת בולטת, משאירה מקום לקצת לימון. גוף בינוני, חמיצות דומיננטית, מינרליות טובה, פרי ברקע וסיום חמצמץ. 14% האלכוהול מורגשים מידי פעם, ובמיוחד בראש אחרי שתי כוסיות.

יתאים יותר טוב עם אוכל, למי שאוהב את הרוזה לצד החמצמץ. מעניין שהשנה התווית לא מציינת “אדמת חרסית” כמו בשנים קודמות, אלא רק בחלקה האחורי יש איזה סיפור על סוגי אדמות שונות. לא יודע אם השינוי קשור לזה שהוא פחות מצא חן בעיני. העניין הוא שאם מתרגמים את 40 השקלים שהוא עולה ל-750 מ”ל, מקבלים כ-60 ש”ח לבקבוק רוזה. אני חושב שבמחיר הזה אני מעדיף (כמעט) שני רוזה של הרי גליל, או אפציות אחרות בשוק כמו דלתון.

חג שמח!

לא לשכוח - לבדוק את הבציר

פוסט קצר, צרכני ותמציתי. אפשר לסכם אותו במשפט אחד: תמיד לבדוק את הבציר של הבקבוק שעומדים לפתוח בשבילכם.

דוגמאות? במסעדה שמאוד מנסה להחשיב את עצמה, ניסו לדחוף למשפחה שלי לא מזמן גמלא מרלו 2001 (!) במקום גמלא קברנה 2004 בטענה ש”נגמר ההוא וזה אותו דבר”. הבעלים/מלצר החצוף גם הציב את זה בתור עובדה ועצרתי אותו שניה לפני שהפותחן היה בתוך הפקק וביקשתי ממנו בנימוס לשכוח מהרעיון המגוחך שלו. שניה אחרי זה הוא פתאום מצא קברנה (במילים אחרות - מחכה עם היינות הספק-מקולקלים שלו לפראיירים הבאים), וגם כאן הבציר היה 2003 ולא זה שביקשנו, אבל לא אמרתי כלום (פשוט כי אני מעדיף אותו). הייתי חושף את שם המסעדה אבל כנראה שהקרמה עשתה את שלה והיא נסגרה מאז (ולא לראשונה).

מצב היין במסעדות משתפר והולך, אבל היות ורובנו לא אוכלים במסעדות העילית על בסיס קבוע - ברמות הביניים המצב נע בין טוב מאוד לבין מגוחך. באירוע משפחתי קטן ומוצלח שנערך במסעדה של אחד המלונות היוקרתיים במטרופולין סביב ת”א עמד בכניסה מקרר / תצוגה בעל חזות מרשימה, כולל בעיקר יינות לבנים - בעיקר רמה”ג. לרגע התרשמתי ממבחר הלבנים עד ששמתי לב לבצירים. אני נותן דוגמאות ליינות שאני בטוח שלא ירוויחו מיישון בבקבוק (בניגוד למשל לשרדונה/ויוניה מיושנים בעץ שאולי כן יכולים להשתבח). גמלא סוביניון בלאן - 2005, ירדן מוסקט 2003 והיהלום שבכתר - ירדן גוורץ 2004. אני לא אומר שהיינות מקולקלים, אבל אני מוכן להתערב שהם משמעותית פחות טובים מבציר חדש, טרי ורענן.

בקצרה ובלי להלאות בדוגמאות נוספות - פשוט בקשו להסתכל על הבקבוק לפני שפותחים לכם אותו - ותחסכו אי נעימות.

הדרינק היומי שלי

פוסט לא אלכוהולי. אפילו קצת בריא. כמעט כל יום, בשעות לילה שמתקרבות לשינה מצטרפת אלי כוס (או כוס ענקית) של משקה מר ומהביל.

“בהיר בצבעו ומריר בטעמו”, כך מספרת אריזת התה הירוק של ויסוצקי. לא מדובר על יצירת מופת של מורכבות וטעמים, אלא על משקה פשוט, עשבוני ומריר - שיכול להיות מריר מאוד אם משאירים את העלים יותר מדקות בודדות. מחמם בחורף, עוזר לי להרגשת הקלה אחרי ארוחה, יש בו פחות קפאין מתה שחור, ומחקרים שונים מהללים את סגולות נוגדי החמצון שבו. לא בדקתי בעצמי, אבל כנראה שלהזיק זה לא מזיק. עשרה שקלים תעלה הקופסה שתוכלו למצוא בתחתית המדף בסופר. בהשוואה לתה בתיונים מדובר על משקה יותר חזק, מר ופחות מעודן (והמחיר כחמישית). חובבי המריר - נסו ותאהבו.

יקב בן זמרה

מסתבר שכרם בן זמרה זה לא רק כרם, אלא מושב קטן ופסטורלי. “ענבינו מגיעים מכרם בן זמרה” זה משפט שתראו על יותר מבקבוק אחד של הסדרות הגבוהות של כמה יקבים. הגבעות מסביב, הנוף הירוק, האוויר הקריר והנקי - או קסם אחר - משהו עושה טוב לענבים שם. יוסי אשכנזי, הבעלים של יקב בן זמרה מצטרף לאנשים שהחליטו לעשות בעצמם יין מהענבים שהם מגדלים. כ- 12 דונם יוצרים עשרת אלפים בקבוקים בשנה, והיקב מתרכז בזן אחד ומייצר ממנו שני יינות:

בן זמרה קברנה סוביניון 2006 אדום כהה, באף עץ קלוי, פרי אדום. גוף בינוני, טאנין קצת מחוספס וחד, תבלין ועץ מצטרפים גם לסיום היבש. נחמד אם כי יש בו מן הגסות - לטוב ולרע. אפשר לשתות עכשיו, הייתי מחכה איתו שנה. 80 ש”ח.

בן זמרה קברנה סוביניון רזרב 2006 גם כאן אדום כהה, האף שומר על קו דומה לקודם אם כי דווקא כאן הפרי נמצא לפני העץ, כשברקע קפה ופלפל שחור, גוף בינוני עם מרקם חלק ונעים, הטאנין עדין יותר ומשולב טוב וכל זה נסוך על פרי מרוכז ועשיר. אפשר לשתות עכשיו, שנה-שנתיים בבקבוק יוציאו ממנו יותר לדעתי. 125 ש”ח.

יקב מעניין, עם סגנון משלו. לגבי המחירים: אישית הרזרב יקר לי, אבל אם אני מעמיד אותו מול אופציות אחרות מיקבים קטנים בטווח מחיר דומה, הוא לא נופל מהם מבחינת האיכות.

ביקור ביקב הרי גליל

טיול בצפון עם עצירה ראויה: אחד היקבים שאני הכי מעריך, שעושה יינות טובים ונגישים, ובמחירים שיוצרים פרצופי קנאה אצל המתחרים. ביקב תחושו ברוח צעירה וצנועה, כזו שמשרה נועם וחברותיות - בדיוק כמו היינות עצמם. סיור לוקח 45 דקות, והוא מתאים מאוד לאנשים שאינם מכירים יין, ואני חושב שגם מנוסים יותר לא ישתעממו בו. חברי מועדון גם מקבלים כניסה זוגית חינם, בעוד אורחים משלמים סכום סמלי (12-14 ש”ח).

המדריכה הנחמדה לקחה אותנו לסיור לפי הדרך שעושים הענבים: התחלנו מחוץ לבניין המודרני ששוכן בנוף גלילי מלא כרמים, בנקודת קליטת הענבים. אחרי הפרדה מהשדרות הם עוברים בצינור פנימה למיכלי התסיסה. היקב הוא אחד הטכנולוגיים ביותר בארץ, ובאולמות עתירי הנירוסטה מועסקים ארבעה עובדים בלבד על מליון הבקבוקים שהיקב מייצר בשנה.

  

משם לחדר החביות, שהפתיע אותי משתי בחינות: הטמפרטורה עמדה על 16 מעלות בעוד שזכרתי חדרי חביות קרים בהרבה (למשל בטוליפ, בויתקין וברקנאטי), ובנוסף המקום היה מואר לחלוטין באור שמש. לא יודע אם זה טוב או רע ליהודים - מה שבטוח זה שאת התוצאה אני אוהב. היינות של היקב מתחלקים לשלוש קטגוריות: הזניים הפשוטים - מרלו, קברנה והשיראז החדש - שלושתם מתיישנים אך ורק בנירוסטה ולא רואים חבית, הקטיגוריה השניה כוללת את הפינו נואר ואת השיראז קברנה שמיושנים כעשרה חודשים בחבית. קטיגורית ה’על’ כוללת את הבלנד יראון, אליו התווספו בבציר שעבר היראון סירה ובבציר הנוכחי אביבים החדש.

את הטעימות התחלנו ביין החדש של היקב, אביבים 2006 שפותח באף מלא פרי טרופי ולצידו וניל ורמז לקש. גוף מלא, פירותי ובשל, עם נגיעות קלות של טעם מהחביות שמוסיפות גם מעט שמנוניות למרקם וגם טעם של חמאה לקראת הסיום. כשהיין הושק וקראתי עליו שלושת-רבעי ויוניה עם רבע שרדונה, תשעה חודשים בחביות ו-15% אמרתי לעצמי שזה בדיוק ההיפך מהטעם שלי. עם זאת, הופתעתי לטובה - כמו בשאר היינות של היקב, גם כאן הכל סובב סביב הפרי. מי שרוצה לקבל את הגרסה הפירותית של ויוניה ושרדונה, הבלנד המיוחד הזה בדיוק בשבילו. אישית בטווח המחיר של 77 ש”ח הייתי מעדיף את היראון סירה, אבל לחובבי הזן אני ממליץ לנסות.

את המרלו 2006 לא שתיתי מזמן, והוא בדיוק מה שאני רוצה מיין ב-40 ש”ח דרומה: פירותי, טעים ונעים. יובש אסרטיבי ומפתיע מגיח לקראת הסיום, וגורם לי לחשוב ששנה נוספת בבקבוק אפילו תשפר את היין. מחפשים משהו פשוט וחביב לשולחן הסדר? הנה היין שלכם (לצד הקברנה מאותה סדרה).

משם עברנו ליראון סירה 2004, שבניגוד לבציר הקודם יוצא השנה מוכן לשתיה, עם יופי של ריחות של תבלינים, פרי יער מעודן, גוף בינוני עם מרקם חלק וחמיצות עדינה ששוחים בפרי. עדין, אלגנטי וטוב. היין החביב עלי מהיקב. היקב (ובעיקר הסדרה הגבוהה) הצטרפו לעליית המחירים של הרבה יקבים אחרים בתחילת השנה, והמחיר של היראונים עלה ל- 92 ש”ח. בחנויות עדיין אפשר להשיג בכ-80.

 לסיום, יראון 2004. כתבתי עליו לפני חצי שנה שהוא עוד לא מוכן לשתיה, ועכשיו הוא מוצלח בהרבה (אם כי הוא היה פתוח מהיום שלפני). כאן מרגישים ביותר עץ משאר יינות היקב, הוא מצטרף לפרי העשיר ולתבלינים שבאף, לטאנין המוצק שעל החיך ולסיום היבש. בין לבין משולב פרי לתבלין, והתוצאה היא יין מהודק ועשיר, שלדעתי יתחיל להראות מעצמו רק עוד שנה-שנתיים.

בגלל שלמי שמכיר את היקב לא חידשתי כלום - נקנח בחדשות: היקב עתיד לשחרר ברברה זני מהסדרה של הפינו נואר, ובנוסף מתוכננת הרחבה של המבנה על מנת להגדיל את הייצור לשניים וחצי מליון בקבוקים בשנה.